החלטה בתיק רע"א 1566/13

1.        לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 24.1.2013 (במסגרת ע"א 26502-07-12 וע"א 25468-09-12, שנדונו יחדיו בפני השופט י' שינמן). בפסק הדין נדחה ערעור שהגישה המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה מיום 4.6.2012 (ת"א 21912-12-09, השופטת ס' אברמוביץ-קולנדר) ועל שתי החלטות שניתנו על ידיו במסגרת אותו הליך: החלטה מיום 1.7.2012 בבקשה לתיקון טעות סופר בפסק דין והחלטה מיום 7.8.2012 בבקשה לפסיקת הוצאות.

רקע והליכים קודמים

2.        בין המבקשת, שהיא חברה קבלנית, לבין המשיבים נחתם הסכם לביצוע עבודות שלד בבית המצוי בבעלותם של המשיבים 3-2, הוריו של המשיב 1. המבקשת הגישה לבית משפט השלום בנתניה תביעה על סך של 126,397 שקל, בטענה שהתמורה בגין העבודות שביצעה לא שולמה לה במלואה. המשיבים, מנגד, טענו כי העבודות שביצעה המבקשת היו נגועות בליקויים רבים, ולכן יש לקזז מסכום התביעה את סך ההוצאות שנגרמו למשיבים בשל כך. הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה בית משפט השלום ימנה מומחה שיכריע במספר שאלות מרכזיות (בעיקרו של דבר, בנוגע להיקף העבודות שביצעה המבקשת והליקויים הנטענים בהן), בעוד שלגבי יתר השאלות שבמחלוקת יוכלו הצדדים להשמיע את טענותיהם לאחר שיגיש המומחה את חוות דעתו (להלן: חוות הדעת). בפסק דינו מיום 4.6.2012 קבע בית משפט השלום, על יסוד חוות הדעת ותוך התייחסות לסכומים שנטען לקיזוזם, כי על המשיבים לשלם למבקשת סך של 56,661 שקל בצירוף הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן חוות הדעת ועד ליום התשלום בפועל. עוד נקבע בפסק הדין כי המשיבים יישאו בתשלום של אגרת בית המשפט, בשכר טרחת עורך דין בסך 7,000 שקל וכן בשכרם של המומחה מטעם בית המשפט והמומחה מטעם המבקשת.

3.        ביום 10.6.2012 הגישה המבקשת לבית משפט השלום "בקשה לתיקון טעות סופר בפסק דין" (להלן: בקשת התיקון) לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד - 1984 (להלן: חוק בתי המשפט). הבקשה התייחסה לשלושה עניינים: חישוב הסך הכללי של סכומי הכסף שנפסקו לטובת המבקשת (בעניין זה המבקשת טענה כי יש להוסיף לסכום הכולל שצוין בפסק הדין סך של 13,700 שקל בצירוף מע"מ כך שזה יועמד על 70,929 שקל); המועד שממנו יתווספו הפרשי ריבית והצמדה לסכום שנפסק (בעניין זה המבקשת סברה שמועד זה צריך להיות יום סיום העבודות ולא יום מתן חוות הדעת, כפי שנפסק); והוספת הפרשי ריבית והצמדה להחזר ההוצאות (בעניין זה, המבקשת טענה כי יש לתקן את פסק הדין כך שיצוין בו מפורשות שהחזר ההוצאות שבו חויבו המשיבים יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הוצאתן). ביום 1.7.2012 דחה בית משפט השלום את הבקשה לתיקון טעות סופר, בהחלטה קצרה שבה צוין כי אין מדובר בטעויות סופר שיש לתקנן.

4.        ביום 12.7.2012 הגישה המבקשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (ע"א 26502-07-12), ובו ציינה כי הוא מופנה גם כנגד ההחלטה מיום 1.7.2012. הלכה למעשה נימוקי הערעור נסבו, רובם ככולם, על שלוש טעויות הסופר הנטענות שעליהן נסבה בקשת התיקון. בד בבד, הגישו המשיבים בקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין של בית משפט השלום, וזו נדחתה מבלי שנפסקו הוצאות למי מהצדדים. כמו כן, המבקשת הגישה בקשה לפסיקת הוצאות, וגם זו נדחתה על ידי בית משפט השלום ביום 7.8.2012. בעקבות זאת ביקשה המבקשת לתקן את כתב הערעור כך שהערעור יופנה גם כנגד החלטה נוספת זו. יצוין, כי המשיבים הגישו גם הם ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום (ע"א 25468-09-12), אשר הדיון בו אוחד עם הדיון בערעורה של המבקשת.

5.        בפסק דינו דחה בית המשפט קמא את שני הערעורים. בכל הנוגע לערעורה של המבקשת, בית המשפט קמא קבע כי הואיל והערעור נסב בעיקרו על טעויות הסופר הנטענות, שלגביהן כבר ניתנה החלטה שדחתה את הבקשה לתקנן, הרי שניתן היה לשוב ולהשיג עליהן רק לאחר קבלת רשות - לנוכח ההלכה הפסוקה לפיה החלטה הדוחה בקשה לתיקון טעות סופר מהווה "החלטה אחרת" שעליה ניתן לערער ברשות בלבד. בדומה לכך, נקבע שאף הערעור בדבר פסיקת ההוצאות הצריך מתן רשות: ההחלטה בעניין זה ניתנה לאחר מתן פסק הדין והינה טפלה למחלוקת שהוכרעה בו, ולכן יש לראותה כ"החלטה אחרת". ערעורם של המשיבים נדחה, כאמור, גם הוא.

הבקשה למתן רשות ערעור

6.        טענתה המרכזית של המבקשת מתמקדת בסוגיה של תיקון טעות סופר. לשיטתה, בית המשפט קמא שגה בסוברו שהיה עליה לפעול בדרך של הגשת בקשה למתן רשות ערעור. לדבריה, זכאותו של בעל דין להגיש ערעור על פסק דין (שיכול להתייחס לכל טעות שנפלה בו, ובכלל זה טעות סופר) אינה צריכה להיגרע מכך שבעל הדין הקדים והגיש בקשה לערכאה הדיונית לתיקונה של טעות סופר.

דיון והכרעה

7.        לאחר שעיינתי בבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להידרש לתגובתם של המשיבים. כידוע, רשות לערער "בגלגול שלישי" לא תינתן אלא באותם מקרים שבהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הקונקרטי של בעלי הדין (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)). הבקשה שבפני אינה מעוררת שאלה כללית ממין זה, ולאמיתו של דבר אף המבקשת לא טענה לכך. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה.

8.        למעלה מן הצורך, אציין כי גם לגופם של דברים לא מצאתי בטענות המבקשת ממש. כבר נפסק, כי יש להבחין בין החלטה הנעתרת לבקשה לתיקון טעות סופר לבין החלטה אשר דוחה את הבקשה. בעוד שהחלטה אשר נעתרת לבקשה נטמעת בפסק הדין עצמו, ולכן ניתן לערער עליה בזכות במסגרת הערעור על פסק הדין המתוקן, הרי שהחלטה אשר דוחה בקשה לתיקון טעות סופר מהווה "החלטה אחרת", שהערעור עליה מותנה בקבלת רשות ואינו יכול להיחשב חלק מן הערעור על פסק הדין (ראו למשל: רע"א 4024/06 קינן נ' הירשברנד (28.1.2007), בפסקה ח'; ע"א 332/93 אבו - האני נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(1) 286 (1993) ; חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי140 (2012)). מפרספקטיבה זו, המשמעות האמיתית של קבלת עמדתה של המבקשת היא ביטול ההבחנה האמורה, המעוגנת היטב בפסיקה.

9.        אכן, צודקת המבקשת בציינה שבעל דין אשר הגיש בקשה לתיקון טעות סופר לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט איננו מנוע מהגשת ערעור על פסק הדין אף אם בקשתו נדחתה. ואולם, בניגוד לסברתה של המבקשת, אין הוא רשאי לחזור ולבקש במסגרת ערעורו זה תיקון של טעויות סופר שאותן מיאנה הערכאה הדיונית לתקן. המבקשת מציינת בבקשתה כי מעת שנדחתה בקשת התיקון שהגישה עמדו בפניה שתי אפשרויות - הגשת ערעור על פסק הדין או הגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה הדוחה את בקשת התיקון - ובכך נתפסה לכלל טעות. לאמיתו של דבר, ככל שהיא ביקשה לשוב ולטעון לקיומן של טעויות סופר שלגביהן כבר הוגשה ונדחתה בקשה לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט, עמדה בפניה אפשרות אחת בלבד: פניה לבית המשפט קמא בבקשה למתן רשות ערעור. לו היו למבקשת טענות נוספות כנגד פסק הדין לא הייתה, כמובן, כל מניעה להעלותן במסגרת ערעור בזכות. אולם, לשיטת המבקשת עצמה, השגתה היחידה על פסק הדין נוגעת לשלוש טעויות סופר שהיא סבורה שנפלו בו. על טיעון מסוג זה לא הייתה רשאית לבסס ערעור שהוגש בזכות. למותר לציין שאין בדבריי אלו כדי לחסום, בהכרח, את האפשרות להשיג על טעויות סופר במסגרתו של ערעור בזכות על פסק הדין, במקרים המתאימים, מקום בו לא הוגשה מלכתחילה בקשה לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט לערכאה הדיונית (ראו: ע"א 1747/11 בכר נ' תנובה מרכז שיתופי לשווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (26.8.2012), בפסקאות 14-13).

10.      אכן, אילו יכול היה בעל דין לפנות (בזכות) בבקשה לתיקון טעות סופר, ובהמשך לכך לערער בזכות לשם תיקון אותה טעות עצמה במקרה שבו נדחתה בקשה כאמור - התוצאה הייתה הענקת הזדמנות כפולה להעמיד לדיון אותה בקשה - ובזכות. לעומת זאת, במקרה שבו התקבלה בקשה לתיקונה של טעות סופר, הערעור בזכות מתחייב מכך שלמעשה תקיפת התיקון נעשית זו הפעם הראשונה בזכות. אני מבקשת להוסיף, כי בכך איני מביעה עמדה בנוגע למקרה שבו מוגשת תחילה בקשה לתיקון טעות סופר, והיא נדחית בידי הערכאה הדיונית עקב כך שהטענות המועלות בבקשה האמורה הן למעשה טענות מהותיות, ואחר כך מוגש ערעור במסגרתו מועלות אותן טענות. כאמור, לא זה המצב שבפנינו.

11.      סוף דבר - הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ומשלא התבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, כ"ח בניסן התשע"ג (8.4.2013).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. אמ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il